פסק-דין בתיק ת"א 21281/06

רקע עובדתי

1.         בדיון כאן שתי תביעות שאוחדו: בת"א 21281/06 התובע, אליעזר עבדי (להלן: עבדי או התובע), הגיש תביעה על סך 1,881,173 ש"ח נגד, (1) להב פיתוח ושירותים טכניים בע"מ, (2) להב שירות לאוטומאטים בע"מ, ו- (3) להב משה (להלן: להב). לאחר הגשתה תביעה זו תוקנה וצורפו נתבעים נוספים: (4) להב טכנולוגיות למערכות תשלום בע"מ, (5)  חברת משקט בע"מ, (6)  אפרים כהן,  (7)  מאיר כהן, ו- (8) פנחס כהן. לטענת התובע בכתב התביעה, הנתבעים חייבים לו את סכום התביעה כתוצאה מהפרת התחייבויות שונות כלפיו.

2.         בת"א 20088/07 הגיש צבי גל (להלן: גל) תובענה למתן חשבונות ולפיצוי בסך 100,000 ש"ח נגד, (1) להב פיתוח ושירותים טכניים בע"מ, (2) להב שירות לאוטומאטיים בע"מ, (3) להב משה. בכתב התביעה נטען שהתובע הצטרף כשותף לעסקיהם של הנתבעים והשקיע כספים ובטוחות בעסקים. נטען שהנתבעות הן שתי חברות שפעלו במשותף כאשר לתובע גל, 15 מניות מתוך 100 בנתבעת 2 וכי ביצע הלוואת בעלים בסכום נומינאלי נכון ליום 15.7.98 של 90,000 ש"ח שהשבתם על פי ההסכם אמורה להגיע לסך של 52,000 דולר בשקלים ששוויים במועד 16.7.98 היה 189,280 ש"ח. נטען שהנתבע 3 הוא בעל המניות העיקרי בחברות הנתבעות 1 ו-2. 

תצהירי הצדדים

3.         בתצהירו טען התובע עבדי כי להב משה, הנתבע 3, עסק בהיבטים שונים של ייבוא מכונות ומכירת סיגריות. התובע טען שעבד כמפיץ סיגריות. התובע טען שכרת הסכם עם נתבעים 1 - 3 ביום 22.9.03 לצורך הפצת המתקנים של הנתבעים 1 - 3. התובע טען שהסכם זה הופר וזאת למרות שהנתבע 3 טען שההסכם לא נכרת בסופו של דבר. התובע טען שהוא ולהב הגיעו לסיכום בסוף שנת המס 1996 שלהב יפיק חשבונית שתיתן כיסוי הוני לסכום ששילם לו התובע בגין זכויות ההפצה, כאשר מדובר בהתחייבות אישית כלפי התובע. התובע טען שהגיע להסכמות חדשות עם להב ביום 25.1.95. עוד טען התובע כי נוצרו לדבריו " חבויות רבות משמעות של נתבעים 1 - 3 כלפיי - ומתוקף עסקת המיזוג שבין כל הנתבעים, הרי שגם נתבעים 4 - 5 גם מחוייבים להשקעתי...." (סעיף 13 לתצהיר התובע). התובע טען שהוא מימן תוכנות וביטוח בגין מכונות שבהן עשו הנתבעים שימוש. יובהר כי לכל לתיאורים אודות הקשרים העסקיים בין התובע עבדי לבין הנתבעות בשנות ה- 90 המוקדמות, אין משמעות ואניח כי התקיימו ביניהם יחסים שונים.

4.         התובע תיאר בהמשך שכאשר קשר את הקשרים העסקיים עם הנתבעים כאשר כוונת הצדדים היתה שהוא ייבא מכונות וימכור אותן בצפון הארץ, כולל מתן שירות מלא. הוא טען שמייד לאחר חתימה על ההסכם במהלך 1994 הוא ייבא באמצעות חברת גאי"ד בע"מ מכונות אוטומאטיות למכירת סיגריות. הוא טען שלהב לא עמד בהסכם עמו. התובע המשיך וטען שבין שנת 1995 ועד שנת 2000 נמשכו הקשרים העסקיים ואז בשנת 2000 הופסקו כאשר הוא מימן עסקת יבוא אחרונה בסוף שנת 1999 והמכירות והתשלומים נמשכו עד לשנת 2001. התובע טען בעניין הסכם ההפצה כי מדובר בהסכם שנכרת על ידי התנהגות (סעיף 23.4.1 לתצהירו). עוד טען כי העסקים המשותפים נמשכו עד לתחילת שנת 2000 שאז נחתם הסכם בין הנתבעים 1 - 3 לנתבעים 4 - 8 ביום 27.4.00. התובע טען שבאותו זמן לא הסתיים ההסכם והעסקה של להב משה מיום 28.4.00 לגבי טובין שיובאו בסוף שנת 1999. התובע טען שלהב לא שילם חובות שהיו חייבים לתובע באופן אישי.

5.         התובע ציין שבמרץ 2000 חלה וכי בתו ז"ל היתה מאושפזת משך מספר חודשים ולא היה לו זמן " להתעסק בשטויות שעשה להב", אולם טען שמצבו הכלכלי לא היה קשה אלא להיפך ושרווחיו בשנת 2000 היו מצויינים. זאת, בניגוד לטענת להב שעסקי התובע נקלעו לקשיים באותו זמן.

6.         התובע טען שהתקיימו יחסים גם שלא על פי הסכם ותיאר שבשנת 1995 פגש את הנתבע 3 ושם סיכמו על תנאים שונים ודרך פעולה עסקית ביניהם לפיה התובע יתחיל לממן את עסקאות היבוא של מכונות הסיגריות בכל הארץ ולא יתמקד בשיווק עצמי בצפון הארץ בלבד. התובע טען שבשנת 1999 ביקש הנתבע לשנות את הסדרי ביצוע העסקאות המשותפות כך שהנתבע יקח על עצמו את החשבוניות והשחרור של המכונות וישלם לתובע עמלות. התובע טען שעזר פיננסית ללהב משנת 1998.

7.         נטען שהחל משנת 1993 התנהלו הקשרים בין הצדדים "בחברות" עד אשר הנתבעים 1 - 3 החליטו לנתק את הקשר העסקי. על פי הנטען, תוך כדי הפרת ההסכם שבכתב (צורף לתצהיר וסומן א'). התובע טען שהשינוי היחיד שחל בהסכם התייחס לתחום הגיאוגרפי של ביצועו כאשר בצפון היה זכאי למלוא רווחי המכירה והשירות, בעוד שבכל הארץ היה זכאי ל- 45% - 50% בלבד מרווחי מכירת המכונות.

8.         נטען שלהב קשר קשרים עם הנתבעים 4 - 8 ויצר שותפות חדשה שהתובע לא נכלל בה למרות הבטחות מפורשות שבכל קונסטלציה יהיה לו חלק במיזם שייווצר. התובע לא הסכים עם הטענה שקשר עסקי חדש שהחל בשנת 1995 ביטל את ההסכמות החוזיות בכתב. הוא טען שמדובר "בהתפתחות עסקית טבעית" שבסיסה הינו ההסכם משנת 1993. התובע טען שהקשרים העסקיים עם להב נותקו ללא כל הודעה רשמית ותוך כדי שחייבים לו כספים. התובע ציין שנשלחו מכתבים ביום 1.1.01 ו- 26.11.03 אשר לא נענו. התובע טען שאינו מכחיש כי ניתן לסיים הסכם אולם טען כי " יש דרכים מקובלות להביא הסכם לסוף דרכו". הוא טען שהוא זכאי להשבה והודעה בהתאם לזמן סביר מראש. התובע טען שעסקאות מימון המכונות היו המשך של הסכם ההפצה שלא בוטל וכי לא הוחזרה ההשקעה לידי התובע בגינם.

9.         התובע טען שעד גילוי המסמכים לא היה מודע לפרטיהם של הנתבעים 4 - 8 וגם מגילוי המסמכים לא היה מודע לסוג העסקה שנכרתה בינם לבין הנתבעים 1 - 3 והתוודע לכך רק בעקבות כתב הגנתם לתביעה המתוקנת. לטענתו, הנתבעים 4 - 8 היו מודעים לזכויותיו ואמרו לו בעל פה מה שסוכם בהסכם. לטענתו, עסקיו היו עם משה להב בלבד. התובע טען שכל טענה נגד להב מחייבת גם את הנתבעים 4 - 8 הואיל וביצעו עסקת מכר תוך התעלמות מן ההתחייבויות של להב כלפי התובע ובכך התעשרו על חשבונו.

10.        התובע הוסיף טענות על מנת לגבות ולתמוך בסכומים וטען שהנתבעים חייבים לו בסופו של חשבון סך של 2,400,425 ש"ח (סעיפים 64 ו- 65 לתצהירו).

11.        בתצהירו טען גל כי עבדי מצוי יותר בפרטים ממנו. גל טען שהצטרף כשותף לעסקים של הנתבעים (1 - 3) לאחר שנתן לנתבעים, בערבותו של הנתבע 3, הלוואה שלא הושבה ולפיכך הלוואה זו הפכה להלוואה לחברה, עם רישום 15% מהון המניות של הנתבעת 2.  לטענתו, הוא השקיע בבטוחות בעסקים אשר מוזגו עם החברה המקבלת -"להב טכנולוגיות למערכות תשלום בע"מ".

12.        גל טען שהנתבעות פעלו במשותף כאשר אחת מהן, הנתבעת 2, להב אוטומאטיים, היא תאגיד שלגל יש בו 15% מהון המניות שהוצאו לבעלי מניות בהלוואת בעלים בסכום נומינאלי נכון ליום 15.7.98 של 90,000 ש"ח ששוויים כיום הינו 189,280 ש"ח. גל טען שהשקיע או הלווה סכום של 90,000 ש"ח לנתבעת 2 והעמיד בטוחות בסכום של 50,000 ש"ח לשם תפעולו של המיזם. בתמורה וכבטחון להלוואות כאשר אלטרנטיבת הבחירה בידו, הנתבע 3 העביר לו 15% מחלקו בהון המניות של הנתבעת 2. לטענתו, הנתבעות 1 ו- 2 לא פעלו בנפרד אלא ביחד. הוא טען בנוסף שכל נכסי הנתבעת 1 הועברו לנתבעת 2 וזו הפכה לחדלת פרעון. התובע טען שהנתבעת 2 מכרה או מיזגה את פעילותה עם תאגידים אחרים ללא שקיבל את הסכמתו או ניתנה לו זכות לערער על ההחלטה. התובע טען שהנתבע 3 ושותפיו להיום הונו אותו כאשר להב משה הבטיח לו ולא התכוון לקיים את המשך קיום השותפות לאחר מכירת הפעילות החלקית. התובע גל העריך את ההשבה הכוללת שהנתבע 3 חייב לו בסך של 336,080 ש"ח. נטען כי בשנת 2000 הודיע להב שהוא כבר מכר את הפעילות העסקית של הנתבעת 2 אך לא ציין את שם הרוכשים ולא הפגיש את גל עימם. נטען שהנתבע 3 הבטיח שהפעילות המשותפת עימו תמשך במסגרת החדשה. גל טען שבשלב מאוחר יותר הנתבע 3 השיב לו את הערבות שמומשה בערכים נומינליים בסכום של 50,000 ש"ח ונטע בו אמונה שהוא יעמוד על כך שזכויותיו של התובע יכובדו. התובע טען שמגיעות לו זכויות במיזם שהוקם בין הרוכשים לבין הנתבעות .

13.        רואה החשבון עופר רפאל מסר את הדוחו"ת הכספיים לשנת 2001 של החברות להב פיתוח ושירותים טכניים בע"מ ולהב שירות לאוטומאטיים בע"מ.

14.        מטעם הנתבעות 1 - 3 נמסר תצהיר על ידי משה להב, מי שניהל בכל המועדים הרלוונטיים את הנתבעות 1 ו- 2. לטענתו, מאז היום בו נולדה עילת התובענה ועד להגשתה, חלפו 12 שנה או לכל הפחות 8 שנים.

15.        להב טען שביום 22.9.93 נערך הסכם בין הנתבעת 1, להב פיתוח ושירותים טכניים בע"מ, לבין התובע שלא נחתם בסופו של דבר על ידי התובע. ההסכם היה אמור להיחתם בין חברת להב פיתוח לבין חברת גאיד בבעלות התובע. התובע, כפי הנראה, מסיבותיו הוא, העדיף להיות צד להסכם במקום חב' גאיד. מדובר היה בהסכם הפצה. נטען שהתובע באותם ימים עסק במכירת סיגריות בסיטונאות ופנה לרכוש מחב' להב פיתוח מכונות אוטומאטיות לסיגריות. ההסכם היה במהותו הסכם לרכישת זכויות שיווק של מוצרים שלהב פיתוח היתה בעלת הזכות הבלעדית להביא לישראל ולהפיץ אותם בה. התובע קיבל את זכות השיווק הבלעדית של חלק ממוצרי להב פיתוח בכל איזור הצפון ובתמורה קיבלה להב פיתוח סכום השווה ל- 12,500 דולר. להב טען שטענת התובע שקיבל 138,000 ש"ח בקשר לרכישת זכויות השיווק היתה שקרית. הוא טען שהוא לא ראה מעולם את המסמך שהתובע צירף לתצהירו בעניין זה. נטען כי טענת התובע בעל פה, לפיה שילם 138,000 ש"ח עבור זכויות שיווק, סותרת את האמור בהסכם ההפצה.

16.        להב טען שהנתבעים מעולם לא הפרו את הסכם ההפצה. נטען שהנתבעים לא מכרו מכונות בצפון הארץ בניגוד להסכם בצורה ישירה או בצורה עקיפה. להב ציין עוד שלהב פיתוח מכרה לחברת גאיד, שהיתה חברת תפעול שנשלטה על ידי התובע, מכונות אוטומאטיות לצורך תפעול ישיר על ידם. נטען שלא ניתן פיצוי כלשהו עבור הפרת הסכם כיוון שלא היתה הפרה. לעומת זאת נטען שהתובע הוא זה שהפר את הסכם ההפצה, בכך שלא העמיד ערבות בנקאית לטובת חב' להב כפי שהתחייב. נטען כי התובע לא רכש מכונות במספר שהתחייב לו בהסכם. להב טען שהתובע עשה כן כדי להגביר את רווחיו, להשתלט על איזור הצפון וליצור לעצמו בלעדיות במכירת סיגריות באזור. ממילא נטען שהתובע הודיע בחודשים נובמבר- דצמבר 1994 על ביטול ההסכם. ביחס להתקשרות העסקית בשנת 1995 טען להב כי באותו מועד סוכם על מתווה אחר לשיתוף פעולה עסקי וכי הדבר אינו מהווה המשך ליחסים הקודמים. נטען ששיתוף הפעולה בשנת 1995 נולד על רקע קשיים עסקיים בהם היתה נתונה להב פיתוח כאשר באותו שלב להב עצמו פעל באמצעות החברה להב שירות לאוטומאטיים בע"מ. הוחלט שהתובע יעמיד מימון או אשראי לצורך ייבוא מכונות אוטומאטיות לסיגריות ללהב שירות ובתמורה יקבל תמורתן חלק מהתמורה שתתקבל ממכירתן. נטען ששיתוף הפעולה העסקי האמור התקיים עד לאמצע שנת 1998 ואז נקלעו עסקיו של התובע לקשיים כספיים כבדים באופן שלא היה יכול יותר להעמיד מימון לטובת להב שירות. נטען עוד שבאותה שנה נקלעה אף להב שירות למצב כלכלי קשה, צברה חובות ולא היתה מסוגלת לקיים את הפעילות השוטפת הבסיסית שלה. אז הציע התובע שצבי גל, חברו של התובע, יספק הלוואה למימון הפעילות השוטפת של להב שירות ובנוסף שצבי גל יבוא במקום התובע לצורך העמדת מימון לטובת רכישת מכונות מחו"ל. נטען שבעקבות הפגישה נחתם ההסכם מיום 20.7.98 בו הילווה צבי גל סך של כ- 90,000 ש"ח למימון הפעילות של להב שירות. הנתבע 3 הודה שהתחייב והיה ערב אישית כלפי גל להחזר ההלוואה מהתמורה שתתקבל ממכירת המכונות על פי תנאי ההסכם. נטען שבנוסף הוסכם שצבי גל ימשיך להעמיד מימון לטובת רכישת מכונות מחו"ל במקום התובע, כאשר התובע יהיה נציגו. להב  הודה שלא עמד בהתחייבות החברה להחזר ההלוואה ואשר על כן סוכם בינו לבין גל כי בתמורה להלוואה יקבל גל 15% ממניות להב שירות, דבר שבוצע בפועל. להב טען שההתקשרות העסקית עם התובע שהתאפיינה בהעמדת מימון אשראי הסתיימה לכל המאוחר ביום חתימת הסכם ההלוואה בין הנתבעים לבין גל ביום 20.7.98. נטען שכנציגו של להב לא יכולה לצמוח לתובע טענת זכות כנגד מי מהנתבעים לאחר תחילת ההסכם עם גל.

16.        נטען עוד שאף לשיטת התובע (בהתאם לסעיף 15 לכתב התביעה המקורי וכתב התביעה המתוקן) הסתיימה הפעילות העסקית בין הצדדים בשנת 1999. נטען שמדובר בהודאת בעל דין. נטען שלתובע אין עילה כספית נגד מי מהנתבעים שכן מערכת היחסים העסקית היתה אד-הוק לצורך העמדת אשראי להזמנת מכונות מפעם לפעם. נטען שהתובע לא נשא בכל אחריות כלפי להב או נושיה או התחייבויותיה ולא מימן את פעילותה השוטפת. מכאן, נטען כי לאחר שקרסה, התובע מנסה להיבנות ממנה ולהתעשר על חשבונה שלא כדין. להב טען שבתקופה זו ועד לקריסת להב שירות, הוא נשא בעול של ההתמודדות מול הנושים ופרע את חובותיה. נטען שטענותיו של התובע לקיומה של שותפות על הסכם ו/או מכללא אינה מתקבלת על הדעת במצב זה.